על גופתם המתה, הוצאת רסלינג, 2014
על גופתם המתה הוא הספר הראשון בעברית אשר דן בהיבטים החברתיים והתרבותיים של השיח והפרקטיקה במרכז הלאומי לרפואה משפטית בישראל, באבו כביר. הציבור הישראלי נחשף לרפואה המשפטית בעיקר דרך סדרות טלוויזיה זרות, כשבתוך כ-45 דקות מגלים הרופאים המשפטיים בוודאות את סיבת המוות או את זהות הגופות האלמוניות.
הציבור הישראלי למד על המכון גם דרך העיתונות הישראלית שהתייחסה למכון מחד גיסא כגיבור-על בתקופות של פיגועים, ומאידך גיסא כשודד האיברים הגדול. בכל אלה נדון המכון כישות מבודדת מהחברה שבתוכה הוא ממוקם.
לעמת זאת, ספרה של מאירה וייס דן בפעילותו של המכון כפועל יוצא של היותו חלק מהחברה הישראלית. כל אחד מפרקי הספר דן בפרשיה חברתית אחרת ובתפקידו של המכון ביחס אליה. הפיגועים, הטיפול והזיהוי של גופותיהם של חיילים, זיהויים של "ילדי תימן", קצירת גופות ללא הסכמה מדעת, רצח נשים יהודיות ולא-יהודיות, מהגרי עבודה, קביעת סיבת המוות של הילד הפלסטיני חילמי שושה, נתיחתם של "מחבלים" פלסטינים, השיח על הנתיחה של יצחק רבין – כל אלה ועוד נדונים בספר הנוכחי, והם מיוחסים לתהליכים חברתיים ותרבותיים אשר מאפשרים את השיח והפרקטיקה של המכון.
לקריאת קטע מהספר לחצו כאן
לקריאת ביקורות וכתבות על הספר - לחצו כאן
------------------------------------------------------------------------------------
למראית אין, הוצאת רימונים, 2013
הנובלה "למראית אין" עוסקת באירוע לא מדובר שהתרחש במלחמת יום כיפור, 1973. היא מבוססת על מקרה אמיתי וחלקים ממנה נלקחו מתוך יומני השדה של המחברת בעת שערכה את המחקר הראשון שלה (מ.א.), באנתרופולוגיה.
מאירה וייס מציגה בפני הקורא את השכול הכואב של ייטי וקארול ברקוביץ, שבנם יוז'י, נפל במלחמת יום הכיפורים ב-21 באוקטובר, 1973.
במסגרת חקירתו את נסיבות מותו של בנו, מתגלה לקארול, גיבור הנובלה, סוד שנוגע לניהול המלחמה ולמותו של בנו, כשגילוי זה מביא לתוצאות הרסניות לגבי הדמויות המעורבות בנסיבות המוות.
לקולו של הגיבור הראשי מצטרפים קולות נוספים כמו של החיילים שנעזבו במדבר, של "כוחות הביטחון", ושל הסופרת. הנובלה מעמידה דילמות אנושיות ואתיות, ונקראת בנשימה עצורה. ארבעים שנה חלפו מאז המלחמה הנוראה ההיא. התזמון של הוצאת הנובלה לאור לקראת יום השנה הארבעים, משקף את תפיסתה של הסופרת שמלחמת יום כיפור 1973, לא הסתיימה. היא מחלחלת ומבצבצת בנו ובחיי ההווה שלנו.
לקריאת הפרק הראשון באתר e-vrit - לחצו כאן
לקריאת ביקורות וכתבות על הספר - לחצו כאן
------------------------------------------------------------------------------------
האם אהבת הורים לילדם הביולוגי היא "טבעית" ואינה מותנית בדבר? שאלה זו נבדקת בספר שלפנינו והמסקנה המתקבלת סותרת את המיתוס. אהבת הורים לילדיהם אינה "טבעית", אלא תרבותית, והיא מותנית בגופו של הילד או הילדה--בהופעתם החיצונית והאם הם עונים על הגדרת ה"אדם". מי שסממני הגוף שלו סותרים את התפיסה של התינוק השלם והמושלם נדחה על ידי הוריו.
בנוסף לציר ההורות, הספר נע גם על ציר הגוף. הוא מציג שאלות לגבי חשיבותם של יופי והופעה חיצונית ביחסים חברתיים, בקשר למשמעותם החברתית של השיער וגבולות הגוף, לגבי מיהו "אדם" ומיהו "לא אדם" וכיצד ההגדרה התרבותית של "אדם" מעוגנת בסממנים גופניים. הספר דן בשאלה מהו "בית", והאם בתוך המבנה של הבית יש אזורים שנתפסים כ"לא בית". הספר מציג את ההבניה התרבותית של בית וכיצד היא מותנית על ידי הגוף.
שאלות אלו ואחרות נבדקו במשך שש שנים בשלושה בתי חולים בשיטות מחקר אנתרופולוגיות הכוללות בעיקר תצפיות, והיו בסיס לעבודת הדוקטוראט שבעבורה זכתה פרופ' וייס בציון "בהצטיינות".
על גופתם המתה הוא הספר הראשון בעברית אשר דן בהיבטים החברתיים והתרבותיים של השיח והפרקטיקה במרכז הלאומי לרפואה משפטית בישראל, באבו כביר. הציבור הישראלי נחשף לרפואה המשפטית בעיקר דרך סדרות טלוויזיה זרות, כשבתוך כ-45 דקות מגלים הרופאים המשפטיים בוודאות את סיבת המוות או את זהות הגופות האלמוניות. הציבור הישראלי למד על המכון גם דרך העיתונות הישראלית שהתייחסה למכון מחד גיסא כגיבור-על בתקופות של פיגועים, ומאידך גיסא כשודד האיברים הגדול. בכל אלה נדון המכון כישות מבודדת מהחברה שבתוכה הוא ממוקם.
לעמת זאת, ספרה של מאירה וייס דן בפעילותו של המכון כפועל יוצא של היותו חלק מהחברה הישראלית. כל אחד מפרקי הספר דן בפרשיה חברתית אחרת ובתפקידו של המכון ביחס אליה. הפיגועים, הטיפול והזיהוי של גופותיהם של חיילים, זיהויים של "ילדי תימן", קצירת גופות ללא הסכמה מדעת, רצח נשים יהודיות ולא-יהודיות, מהגרי עבודה, קביעת סיבת המוות של הילד הפלסטיני חילמי שושה, נתיחתם של "מחבלים" פלסטינים, השיח על הנתיחה של יצחק רבין – כל אלה ועוד נדונים בספר הנוכחי, והם מיוחסים לתהליכים חברתיים ותרבותיים אשר מאפשרים את השיח והפרקטיקה של המכון.
לקריאת ביקורות וכתבות על הספר - לחצו כאן
------------------------------------------------------------------------------------
למראית אין, הוצאת רימונים, 2013
מאירה וייס מציגה בפני הקורא את השכול הכואב של ייטי וקארול ברקוביץ, שבנם יוז'י, נפל במלחמת יום הכיפורים ב-21 באוקטובר, 1973.
במסגרת חקירתו את נסיבות מותו של בנו, מתגלה לקארול, גיבור הנובלה, סוד שנוגע לניהול המלחמה ולמותו של בנו, כשגילוי זה מביא לתוצאות הרסניות לגבי הדמויות המעורבות בנסיבות המוות.
לקולו של הגיבור הראשי מצטרפים קולות נוספים כמו של החיילים שנעזבו במדבר, של "כוחות הביטחון", ושל הסופרת. הנובלה מעמידה דילמות אנושיות ואתיות, ונקראת בנשימה עצורה. ארבעים שנה חלפו מאז המלחמה הנוראה ההיא. התזמון של הוצאת הנובלה לאור לקראת יום השנה הארבעים, משקף את תפיסתה של הסופרת שמלחמת יום כיפור 1973, לא הסתיימה. היא מחלחלת ומבצבצת בנו ובחיי ההווה שלנו.
לקריאת הפרק הראשון באתר e-vrit - לחצו כאן
לקריאת ביקורות וכתבות על הספר - לחצו כאן
------------------------------------------------------------------------------------
אהבה התלויה בדבר, ספריית הפועלים, 1991
האם אהבת הורים לילדם הביולוגי היא "טבעית" ואינה מותנית בדבר? שאלה זו נבדקת בספר שלפנינו והמסקנה המתקבלת סותרת את המיתוס. אהבת הורים לילדיהם אינה "טבעית", אלא תרבותית, והיא מותנית בגופו של הילד או הילדה--בהופעתם החיצונית והאם הם עונים על הגדרת ה"אדם". מי שסממני הגוף שלו סותרים את התפיסה של התינוק השלם והמושלם נדחה על ידי הוריו.בנוסף לציר ההורות, הספר נע גם על ציר הגוף. הוא מציג שאלות לגבי חשיבותם של יופי והופעה חיצונית ביחסים חברתיים, בקשר למשמעותם החברתית של השיער וגבולות הגוף, לגבי מיהו "אדם" ומיהו "לא אדם" וכיצד ההגדרה התרבותית של "אדם" מעוגנת בסממנים גופניים. הספר דן בשאלה מהו "בית", והאם בתוך המבנה של הבית יש אזורים שנתפסים כ"לא בית". הספר מציג את ההבניה התרבותית של בית וכיצד היא מותנית על ידי הגוף.
שאלות אלו ואחרות נבדקו במשך שש שנים בשלושה בתי חולים בשיטות מחקר אנתרופולוגיות הכוללות בעיקר תצפיות, והיו בסיס לעבודת הדוקטוראט שבעבורה זכתה פרופ' וייס בציון "בהצטיינות".
------------------------------------------------------------------------------------
לקטעים מהספר (בעברית) - לחצו כאן
-----------------------------------------------------------------------------------------
Conditional Love: Parents' Attitudes Toward Handicapped Children, Greenwood Publishing Group, 1994
האם אהבת הורים לילדם הביולוגי היא "טבעית" ואינה מותנית בדבר? שאלה זו נבדקת בספר שלפנינו והמסקנה המתקבלת סותרת את המיתוס. אהבת הורים לילדיהם אינה "טבעית", אלא תרבותית, והיא מותנית בגופו של הילד או הילדה--בהופעתם החיצונית והאם הם עונים על הגדרת ה"אדם". מי שסממני הגוף שלו סותרים את התפיסה של התינוק השלם והמושלם נדחה על ידי הוריו.
בנוסף לציר ההורות, הספר נע גם על ציר הגוף. הוא מציג שאלות לגבי חשיבותם של יופי והופעה חיצונית ביחסים חברתיים, בקשר למשמעותם החברתית של השיער וגבולות הגוף, לגבי מיהו "אדם" ומיהו "לא אדם" וכיצד ההגדרה התרבותית של "אדם" מעוגנת בסממנים גופניים. הספר דן בשאלה מהו "בית", והאם בתוך המבנה של הבית יש אזורים שנתפסים כ"לא בית". הספר מציג את ההבניה התרבותית של בית וכיצד היא מותנית על ידי הגוף.
שאלות אלו ואחרות נבדקו במשך שש שנים בשלושה בתי חולים בשיטות מחקר אנתרופולוגיות הכוללות בעיקר תצפית, והיו בסיס לעבודת הדוקטוראט שבעבורה זכתה פרופ' וייס בציון "בהצטיינות".
הגרסה הראשונה של הספר יצאה בעברית, והיתה הראשונה , לפחות ככל הידוע, שבדקה את השאלה ההורית המוצגת בה. אחרי שהספר התפרסם יצאו סדרת מחקרים אנתרופולוגים שבדקו את השאלה בדבר ההורות והאימהות "הטבעית" בתרבויות אחרות, והגיעו למסקנות דומות.
וכך, מכיוון שהספר הנוכחי יצא לאור כמה שנים אחרי פרסומו בעברית, הוא כולל עדכונים של הספרות שיצאה לאור בשנים אלו. במיוחד בלט ספרה הנפלא של פרופ' ננסי שפר יוז מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שביססה את מחקרה על תצפיות אנתרופולוגיות בפרברי העוני של ברזיל. ספרה של שפר יוז כמו עדכונים בשדה המגדר, כל אלה הוכנסו למהדורה האמריקאית של "אהבה התלויה בדבר".
בנוסף לציר ההורות, הספר נע גם על ציר הגוף. הוא מציג שאלות לגבי חשיבותם של יופי והופעה חיצונית ביחסים חברתיים, בקשר למשמעותם החברתית של השיער וגבולות הגוף, לגבי מיהו "אדם" ומיהו "לא אדם" וכיצד ההגדרה התרבותית של "אדם" מעוגנת בסממנים גופניים. הספר דן בשאלה מהו "בית", והאם בתוך המבנה של הבית יש אזורים שנתפסים כ"לא בית". הספר מציג את ההבניה התרבותית של בית וכיצד היא מותנית על ידי הגוף.
שאלות אלו ואחרות נבדקו במשך שש שנים בשלושה בתי חולים בשיטות מחקר אנתרופולוגיות הכוללות בעיקר תצפית, והיו בסיס לעבודת הדוקטוראט שבעבורה זכתה פרופ' וייס בציון "בהצטיינות".
הגרסה הראשונה של הספר יצאה בעברית, והיתה הראשונה , לפחות ככל הידוע, שבדקה את השאלה ההורית המוצגת בה. אחרי שהספר התפרסם יצאו סדרת מחקרים אנתרופולוגים שבדקו את השאלה בדבר ההורות והאימהות "הטבעית" בתרבויות אחרות, והגיעו למסקנות דומות.
וכך, מכיוון שהספר הנוכחי יצא לאור כמה שנים אחרי פרסומו בעברית, הוא כולל עדכונים של הספרות שיצאה לאור בשנים אלו. במיוחד בלט ספרה הנפלא של פרופ' ננסי שפר יוז מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שביססה את מחקרה על תצפיות אנתרופולוגיות בפרברי העוני של ברזיל. ספרה של שפר יוז כמו עדכונים בשדה המגדר, כל אלה הוכנסו למהדורה האמריקאית של "אהבה התלויה בדבר".
-----------------------------------------------------------------------------------------
The Chosen Body: The Politics of the Body in Israeli Society. Stanford University Press, 2002
