אודות

למה פתחתי בלוג?

במשך שנים כתבתי וכתבתי, חקרתי וכתבתי - על הורות, כוח, גוף, אהבה שאינה תלויה בדבר, על חריטה של הגוף הלאומי על הגוף שלנו ובתוכו,  על העיניים של המדינה, על המכון לרפואה משפטית, על זיהויים, אלימות, זכויות אדם, על המשמעות של להיות אנתרופולוגית מיליטנטית, או להיות אנתרופולוגית בכלל, על המחויבות, על הקריאה הביקורתית של המציאות בשונה מהקריאה השיפוטית ועל המשמעות של להיות אדם ולהיות אישה.

את הכל, או כמעט את הכל, כתבתי באנגלית ופרסמתי בחו"ל. במשך שנים חלמתי על הרגע שאתרגם הכל לעברית ואפרסם בשפה שלי, שאני מתענגת לכתוב בה ולחלום בה. כי הכתיבה באנגלית, למרות שאני שולטת בה, אני גם מרגישה זרה בה, מעין עולה חדשה נצחית. ועכשיו, כשסוף סוף הגיע הרגע בו הטקסטים שלי מתורגמים לעברית ומתפרסמים כאן, אני חשה שאני ממלאת את חובי לקהילה .

מה יהיה בבלוג?

מדי שבוע יתפרסמו כאן טקסטים מתורגמים (חלקם מתורגמים ומתוקצרים) מאנגלית של פרסומים אקדמאיים –החל מספרים ועד  מאמרים בכתבי עת. בבלוג יעלו גם חומרי כתיבה חדשים שכוללים ספר מחקר ובדיון בהתהוות, נובלה, סיפורים קצרים וגם פוסטים בנושאים שונים שנכתבים מנקודת ראות אנתרופולוגית.


בשנים האחרונות התנסיתי במגוון רב של ז'נרים של כתיבה וירטואלית והוקסמתי מהחירות, מהספונטניות, מהיצירתיות, והחשוב ביותר - מהיווצרותה של קהילת קוראים גדולה אקטיבית, מגיבה, עם גולשים שהפכו להיות "חברים שלי", אותם היה חשוב לי לשמוע לא פחות מאשר הקולגות שלי.

אני בת מזל וחשה שכל אלה מתאימים לי במיוחד. קשה לי להבין איך חייתי ופעלתי לפני עידן האינטרנט ולפני השיתוף האקטיבי, האינטליגנטי, החם והחכם.

ולכן, בבלוג אפרסם גם את החומרים החדשים שלי, שמלכתחילה נכתבו בעברית. כך אחלוק עימכם את הכתיבה החדשה, שמסוגננת בז'אנרים שונים, על הנושאים החדשים, גם כשהיא לא ערוכה "ממש".

נוח לי שתקראו את הדברים כשהם לא ערוכים אקדמית. כמי שההגהה תמיד היתה כל כך קשה לה ושבקלות לא שמה לב לטעויות הקלדה, או לטעויות ביבליוגרפיות הזויות - מתאים לי שתקראו את התפרים, את התומכות של השלד.

להתראות, מאירה