גבולות גוף, שיער, ודחיית ילדים

התייחסות ל"שיער" מוצגת על ידי פרופסור מאירה וייס בדיונה בסוגיה של "גבולות הגוף", בפרק הרביעי של ספרה " אהבה התלויה בדבר". בספר זה דנה המחברת בהיבטים שונים של הגוף, מחד גיסא, ובבדיקת המיתוס של אהבה ללא תנאי של הורים כלפי ילדיהם, מאידך גיסא.  הפרק הרביעי  מציג את תגובת הורים לפריצת הגוף של ילדיהם. 
מהם גבולות הגוף? האם הגוף מסתיים בעור? האם הגוף כולל שיער, ציפורניים? 

האם יש להתייחם למוצר שנוצר בגוף כאל לחלק מהגוף, כאל התרחבות של הגוף, או כאל גורם חיצוני לגוף. הדיון בשאלה זו יוצג להלן באמצעות התייחסויות של חוקרים להיבטים החברתיים של השיער.
יש שטוענים שהצורך הבסיסי של יונקי העל הקדומים בניקוי פרווה הדדי, הומר על־ירי אבותינו העירומים והפך ברבות הימים למה שאנו מכנים ׳שיחה תרבותית׳. ציצת השיער הבולטת שנותרה על ראש האדם הפכה לבבת עינו. דחף הניקוי ההדדי, שהוא אחד הדחפים הבסיסיים של החיות, שנותר ללא פורקן, הביא להתהוות ה׳מנקים המקצועיים׳ כמו ספרים. וכך, הטיפול בשיער הוא נוהג אוניברסלי בכל תרבות אנושית.

בדיונו על המשמעות האמנותית חברתית תקשורתית של התסרוקת האפריקנית, מתאר דגון (אצל יבשם עזגד) את הנוהג של האפריקנים לסרק איש את רעהו, אישה את חברתה. התסרוקת האפריקנית מבוצעת כהשלמה למבנה הגוף והיא בעלת מסר תקשורתי: בן שבטה של האישה מסוגל לגלות את שיוכה לשבטו, גילה, מספר ילדיה וזהות בעלה, מתוך ההתכוננות בתסרוקתה. גם לקרקוף הראשים אצל האינדיאנים בצפון אמריקה יש מסר תקשורתי, שכן קרקוף ראשם של הקרבנות בא כדי לשלול את אנושיותם, ולהפכם ל׳חפצים׳ או ל׳חיות׳ . באופן כזה, נועד השיער לא רק לקישוט אלא לסמל מיקום חברתי.   השיער מבטא מעבר טקסי ממצב אחר לאחר, כמו גילוח שער הראש של כלה בעת נישואיה או גילוח שער ראש הנער בעת חניכתו (אוונס־פריטשרד, 231:1956).

חלק מהחוקרים מפרשים את גידול השיער הארוך אצל הגברים כמרד בפיקוח החברה. לפי אותה גישה, התספורת מסמלת שייכות לחברה או הסכמה לחיות תחת משמעת. לפיכך, ׳תספורת שווה פיקוח חברתי׳. גזיזת השיער של אסיר או חייל, למשל, מסמלת את חובתו לחיות תחת משמעת. תפיסה אחרת מייצג ליץ׳ (1958) שפיתח תיאוריה על שיער וסמליות הגוף, בה הוא מציג תזה פסיכואנליטית, לפיה יש להבין גילוח וחיתוך שיער כסירוס, או כהגבלת המיניות.

בנוסף לכך, יש אנתרופולוגים המפרשים את הטיפול בשיער על רקע התקשרותו לנשמה,שיער שנחתך במצב טקסי מתפרש כחלק מהפרט ממנו הוא נחתך. בטקסי מעבר, בולטות הפעולות בהן לחלק שנחתך מהפרט, (רם, שיער, גזרי ציפרניים, וכד׳) יש כוח מאגי (פרייזר, 1922). במחשבה הפרימיטיבית, האדם נתפס כישות בעלת שלוחות והתרחבויות, ובמאגיה נוהגים להשתמש בשיער, ציפרניים, דם, לכלוך הגוף, שמות אישיים, בגדים, טביעות רגליים וצל. כל אלה מסמלים את האדם שממנו נלקחו ונחשבים לשלוחותיו.

ריבוי המשמעויות המיוחסות לשער הראש מסביר מרוע במאגיה הוא נבחר כסמל לארם כולו. ראשית, הוא חלק מן השלוחות וההתרחבויות של הפרט. שנית, בשל מיקומו על הראש הוא מתקשר עם הנשמה והנפש, ושלישית גדילתו הבלתי פוסקת מסמלת חיוניות ברורה. כך מאפשרים לו מאפייניו הפיזיים, ברומה ללבוש, לבטא שינויים בסטטוס חברתי או טקסי.

השאלה האם השיער הוא חלק מהגוף, או שלוחה שלו, מצביעה באופן כללי על סוגיית השלוחות (EXTENSIONS). גם פסיכולוגים שעוסקים בשיקום קטועים אחרי הרכבת תותבת, מתלבטים כיצד להתייחס לאיבר המלאכותי. האם יש לשלבו לדימוי הגוף? ואולי יש לראותו כ׳כלים׳ (TOOLS) או כ׳שלוחות של הגוף׳ (BODILY EXTENSIONS) (׳תלידומיד׳, 1969)?

בפרק הנוכחי נענה על שאלות כמו: כיצר אנשים מגיבים לשינויים בשערו של הזולת, להפרשות הגוף שלו, לחיבורו למכשור, להשמנתו הקיצונית ולריח הרע הנודף ממנו? האם הם מתייחסים לכל אלה כאל חלק מהגוף, כאל התרחבויות של הגוף, או כאל גורם חיצוני לגוף? איזה הוא החוש בעל גם שינוי בסידור המבצר הפרוץ וחיתוך שיער כסירוס, או כהגבלת המיניות.

בנוסף לכך, יש אנתרופולוגים המפרשים את הטיפול בשיער על רקע התקשרותו לנשמה,שיער שנחתך במצב טקסי מתפרש כחלק מהפרט ממנו הוא נחתך. בטקסי מעבר, בולטות הפעולות בהן לחלק שנחתך מהפרט, (רם, שיער, גזרי ציפרניים, וכד׳) יש כוח מאגי. במחשבה הפרימיטיבית, האדם נתפס כישות בעלת שלוחות והתרחבויות, ובמאגיה נוהגים להשתמש בשיער, ציפרניים, דם, לכלוך הגוף, שמות אישיים, בגדים, טביעות רגליים וצל. כל אלה מסמלים את האדם שממנו נלקחו ונחשבים לשלוחותיו.

ריבוי המשמעויות המיוחסות לשער הראש מסביר מדוע במאגיה הוא נבחר כסמל לאדם כולו. ראשית, הוא חלק מן השלוחות וההתרחבויות של הפרט. שנית, בשל מיקומו על הראש הוא מתקשר עם הנשמה והנפש, ושלישית גדילתו הבלתי פוסקת מסמלת חיוניות ברורה. כך מאפשרים לו מאפייניו הפיזיים, ברומה ללבוש, לבטא שינויים בסטטוס חברתי או טקסי .

בפרק הרביעי בספר "אהבה התלויה בדבר" מוצגים מקרים שבהם גילוח ראש הילד מאיים על הוריו. ״אני לא יכולה לראות אותו... זה לא הפנים של הילד' שלי...״. אומרת אימו של יגאל שראשו גולח בשל אבצס מסוכן. כששערו של יגאל צומח, היא אומרת בשמחה: ״השיער שלו גורל... עכשיו הוא יהיה שוב יגאל... הפנים של יגאל״.
במקרים שצפיתי התברר, שגילוח השיער פוגע בייחודיות ובזהות של ילדות, גם בשל התקשרותו למהפך בזהות המינית שלהן.

שערה של רויטל, ילדה בת שש המאושפזת בשל גידול כראשה, מגולח טרם צאתה לניתוח. האם, ששומרת ער כה על איפוק, מתפרצת בראותה את ראשה המגולח של בתה: ״מה עשית לה?״ היא צורחת, ״כאילו הרגת לי אותה... תראי איזה פנים יש לה עכשיו״. גם אימה של מירה מגיבה בהתפרצות על גילוח הבת. מירה ומשפחתה נפגעו בתאונת דרכים קטלנית. אחותה של מירה נהרגה, אחיה מוגדר צמח, ומירה נפצעה קשה אך מתאוששת אט־אט. כשמגלחים את מירה לפגי ניתוח הראש, מתפרצת האם לעבר האחות: ״למה גילחת אותה... גמרת לי את מירה... היא כבר לא מירה... היא נראית כמו בן... זה לא בת, זה בן״.

ממקרים אלה ומהדומים להם אנו למדים שגילוח שיער יוצר תחושה של היעדר מסגרת לפנים ולגוף, חשש להתפרקות הגוף ויציאת איברים פנימיים החוצה. גילוח שער ראשה של ילדה מעורר תחושה של פריצת גבולות הגוף, גס בשל הצטיירותו כמסמל שינוי בזהות המינית.
(על הקשרים נוספים, למעט שיער ראשו של הילד,  שבהם עולה תחושה של פריצת גבולות גופו, אנא פנו וקראו את פרק ד' כולו).