במסגרת כתבה שפורסמה אמש באתר "ישראל היום", נבחנה הספרות העברית שמתקשה לעסוק במטעני השכול, לעומת הקולות הנשיים בה, שמצליחים לבטא אבל באופן ייחודי ואישי. קול כזה מצליחה לבטא פרופ' מאירה וייס בספרה "למראית אין", אשר עוסק במלחמתו של אב שכול בממסד הצבאי במלחמת יום כיפור.
"התגובות היו קשות. המגיבים אהבו את המימד הספרותי, אבל חשבו שלא ראוי לפתוח במלחמת עולם ולספר סיפור שלא סופר ולתקוף את הפיקוד במלחמת יום כיפור. זה לא מוסרי, אמרו לי", מספרת פרופ' מאירה וייס.
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה:
"התגובות היו קשות. המגיבים אהבו את המימד הספרותי, אבל חשבו שלא ראוי לפתוח במלחמת עולם ולספר סיפור שלא סופר ולתקוף את הפיקוד במלחמת יום כיפור. זה לא מוסרי, אמרו לי", מספרת פרופ' מאירה וייס.
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה