זה
מכבר פרסמה הפסיכולוגית ד"ר חנה בר-יוסף מחקר במסגרתו נחשפו נתונים קשים, אך
לא מפתיעים, על התעללות מתמשכת בבני נוער
להט"בים בישראל. כך למשל, חשף מחקרה של ד"ר בר-יוסף כי אחד מכל חמישה
נערים ונערות להט"בים בישראל ניסו
לשים קץ לחייהם בשל בריונות, שהפכה לחלק בלתי נפרד משגרת חייהם.
יתר
על כן. הממצא דנן אושש בדו"ח שפרסם איגי – ארגון הנוער הגאה, לפיו רוב בני הנוער הלהט"בים בישראל עברו הטרדה או
התעללות.
מה
שמתחיל בבית הספר ממשיך גם בבית
חשוב
לזכור כי כאשר בני נוער הטרוסקסואליים חווים אלימות בבית הספר, הם יכולים למצוא מפלט
בבית, כשהוריהם יעמדו לצדם ואולי אף ימחו
על ההתעללות בבית הספר. לבני ובנות הנוער הלהט"בים אין תמיכה כזו לעיתים קרובות.
אחד
הממצאים שנחשפו בדו"ח של איגי ובמחקר של ד"ר בר-יוסף הוא שלא רק שהורים שמגלים כי
בנם\בתם נמשכים לבני מינם, אינם תומכים בילדיהם – אלא שרבים מענישים ולעיתים מסלקים אותם מהבית. כלומר, לא רק
שהנערים והנערות הלהטבים חווים התעללות וביונות בכיתה, הם גם עשויים לחוות בריונות
בביתם, אם יהינו לספר להוריהם על
חוויותיהם.
גם
המורים והמנהלים חייבים להתגייס למהלך
לאור
העובדה כי חלק לא מבוטל מההתעללויות בבני ובנות הנוער להט"בים מתרחשים בבתי
הספר, נראה שגם צוותי ההוראה וההנהלה במוסדות החינוך חייבים לקחת על עצמם תפקיד
פעיל יותר בסיוע לבני הנוער . למרבה הצער, מורים רבים לא יודעים או לא רוצים לשתף פעולה בשינוי דפוס ההתנהגות
שלהם ושל התלמידים המתעללים.
כך
למשל, מירב (שם בדוי) בת ה-16, תלמידה דתייה שיצאה מהארון, חוותה סדרת התעללויות מחברותיה ללימודים. כשהגיעה
בצליעה לחדר המנהלת, היא התעלמה מהפגיעה והורתה לה לחזור לכתה ללא טיפול רפואי.
באותו ערב הגיעה מירב למוקד הרפואי וצילומי הרנטגן גילו כי רגלה נשברה.
ארגון
חוש"ן (ארגון ההרצאות וההסברה של קהילת הלהט"ב), המנסה להתמודד עם גילויי הבורות, שולח את נציגיו
לבתי הספר שמוכנים לקבלם ועורך סדרת הסברה.
שינוי
הגישה כלפי הנוער הלהט"בי הוא עניין של דיני נפשות. אבל, אני מאמינה שהוא
יתקשר להפיכת החברה הישראלית לסובלנית יותר, הן כלפי אזרחיה הלהט"בים והן כלפי
מיעוטים אחרים.
בפוסט הבא אתייחס בהרחבה להיבטים האקדמיים של תופעות ההתנכלות לנוער הלהט"בי.
בפוסט הבא אתייחס בהרחבה להיבטים האקדמיים של תופעות ההתנכלות לנוער הלהט"בי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה