התנכלות לילדים להטבים-לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים– היבטים מחקריים

בפוסט הקודם התייחסתי לתופעות הבריונות וההתעללות להן חשופים רבים מבני הנוער הלהט"בי בבית הספר ומחוצה לו. הפוסט הנוכחי ירחיב את היריעה וינסה לזרוק אור על המימד האקדמי של התופעה.

 א. "הגוף הנבחר" ו"הגוף האחר"

אחד ממקורות ההתעללות בחברה הישראלית נוגע למושג מפתח : "הגוף הנבחר". ספרי "הגוף הנבחר – הפוליטיקה של הגוף בחברה הישראלית" בהוצאת Stanford (University Press עוסק בפענוח התסריט הבסיסי של החברה הישראלית- יהודית, ומכנה אותו "הגוף הנבחר". "הגוף הנבחר" מתבטא בהאדרה של הגוף היהודי, האשכנזי, הלבן, ההטרו-סקסואלי, והשלם והמושלם מבחינה גופנית. תפיסה זו מעוגנת הן בתורה הציונית והן במקרא ("ויקרא" ו"שמות" בעיקר).

 יחד עם האדרתו של הגוף הנבחר, מתרחשת הדרה (סילוק) של "הגוף האחר": החלש, הזקן, הנכה , הפלסטינאי, העובד הזר, ההומו, הלסבית והטרנסג'נדר.

עד הנה המחקר בקווים מאד כלליים

ומה לגבי העמדה המוסרית כלפי התופעה? כחוקרת שעמדתי המוסרית מבקשת להעלים את התופעה שאני חוקרת, להעלים את ההיררכיות הגופניות שנוצרה בחברה הישראלית, אין לי כל אשליה: לא ניתן להכחיד את תפיסת הגוף הנבחר בחברה הישראלית. 

כל שאני מעזה לקוות הוא שפעילות חינוכית ואחרת תצליח להרחיב את המרכיבים הכלולים בתוך המושג של הגוף הנבחר  ולכלול קבוצות שקודם הודרו ממנו.

ב. בריונות ו'עליהום' ילדים

בני נוער, ובוגרים נתונים לא פעם להתנכלות בסביבת הלימודים והעבודה. הנוער הלהט"בי נתון לכך יותר מאחרים. יתר על כן. במקרים רבים הוא חווה זאת גם בביתו. לצורך הבנת תופעת ההתנכלות אבקש להבחין בין תופעה הנקראת bulling—לבין עליהום (מובינג mobbing)Bulling , או בריונות, מתרחשת כאשר ההתקפה השיטתית מבוצעת על ידי אדם אחד (תלמיד אחר , בוס, מורה).

לעומתה מציינים חוקרי התופעה [1] את ה-mobbing או ה'עליהום' , שמתרחשת כאשר ההתקפה השיטתית מגיעה מכל הכיוונים, על ידי מספר רב של אנשים או ילדים. ה-mobbing היא למעשה פעולה קבוצתית. דוגמא לכך היא החרם הכיתתי, או שימת העובד ללעג וקלס על ידי חבריו לעבודה.

הילדים הלהט"בים סובלים מבריונות ו'עליהום' בהיקף רחב יותר מהרגיל. כשהם חווים מובינג הם חשים שהעולם סוגר עליהם. בניגוד למקביליהם ההטרו-סקסואליים, לעיתים קרובות נמנע מהילדים הלהטבים למצוא מפלט בחיק משפחתם. כל זאת לצד העובדה שגם גורמי הסיוע והטיפול הרלוונטיים אינם חפים מהומופוביה.

אנו דנים כאן בדיני נפשות. המחקרים מורים על שיעורי התאבדות גבוהים יותר בהרבה אצל נוער להטבי. אם כל אחד ואחת מאיתנו לא ייקחו על עצמם להתבונן מסביבנו ולאתר את הילד הלהטב"י המוחרם, תלך התופעה ותחמיר. [1] כמו Kenneth Westhues ראו למשל http://arts.uwaterloo.ca/~kwesthue/mobbing.htm

כאשר התעללות הופכת לשגרה – בריונות והתנכלות (mobbing) כלפי נערים ונערות להט"בים

זה מכבר פרסמה הפסיכולוגית ד"ר חנה בר-יוסף מחקר במסגרתו נחשפו נתונים קשים, אך לא מפתיעים,   על התעללות מתמשכת בבני נוער להט"בים בישראל. כך למשל, חשף מחקרה של ד"ר בר-יוסף כי אחד מכל חמישה נערים ונערות  להט"בים בישראל ניסו לשים קץ לחייהם  בשל בריונות,  שהפכה לחלק בלתי נפרד משגרת חייהם.

יתר על כן. הממצא דנן אושש בדו"ח שפרסם איגי – ארגון הנוער הגאה, לפיו רוב  בני הנוער הלהט"בים בישראל עברו הטרדה או התעללות.

מה שמתחיל בבית הספר ממשיך גם בבית

חשוב לזכור כי כאשר בני נוער הטרוסקסואליים חווים אלימות בבית הספר, הם יכולים למצוא מפלט בבית,  כשהוריהם יעמדו לצדם ואולי אף ימחו על ההתעללות בבית הספר. לבני ובנות הנוער הלהט"בים  אין תמיכה כזו לעיתים קרובות.   

אחד הממצאים שנחשפו בדו"ח של איגי ובמחקר של  ד"ר בר-יוסף הוא שלא רק שהורים שמגלים כי בנם\בתם נמשכים לבני מינם, אינם תומכים בילדיהם – אלא שרבים מענישים  ולעיתים מסלקים אותם מהבית. כלומר, לא רק שהנערים והנערות הלהטבים חווים התעללות וביונות בכיתה, הם גם עשויים לחוות בריונות בביתם, אם יהינו לספר להוריהם על  חוויותיהם.

גם המורים והמנהלים חייבים להתגייס למהלך

לאור העובדה כי חלק לא מבוטל מההתעללויות בבני ובנות הנוער להט"בים מתרחשים בבתי הספר, נראה שגם צוותי ההוראה וההנהלה במוסדות החינוך חייבים לקחת על עצמם תפקיד פעיל יותר בסיוע לבני הנוער . למרבה הצער, מורים רבים לא יודעים  או לא רוצים לשתף פעולה בשינוי דפוס ההתנהגות שלהם ושל  התלמידים המתעללים.  

כך למשל, מירב (שם בדוי) בת ה-16, תלמידה דתייה שיצאה מהארון, חוותה  סדרת התעללויות מחברותיה ללימודים. כשהגיעה בצליעה לחדר המנהלת, היא התעלמה מהפגיעה והורתה לה לחזור לכתה ללא טיפול רפואי. באותו ערב הגיעה מירב למוקד הרפואי וצילומי הרנטגן גילו כי רגלה נשברה.

ארגון חוש"ן (ארגון ההרצאות וההסברה של קהילת הלהט"ב),  המנסה להתמודד עם גילויי הבורות, שולח את נציגיו לבתי הספר שמוכנים לקבלם ועורך סדרת הסברה.  

שינוי הגישה כלפי הנוער הלהט"בי הוא עניין של דיני נפשות. אבל, אני מאמינה שהוא יתקשר להפיכת החברה הישראלית לסובלנית יותר, הן כלפי אזרחיה הלהט"בים והן כלפי מיעוטים אחרים.

בפוסט הבא אתייחס בהרחבה להיבטים האקדמיים של תופעות ההתנכלות לנוער הלהט"בי.

לקריאת הדיווח המלא על מכלול העדויות של בני הנוער הלהט"בי שחוו התעללות – לחצו כאן. לקריאת הכתבה על סיפורה של מירב – לחצו כאן

4 הערות על זיכרון

צפו בקטעי הוידאו מתוך רב-שיח שקיימתי לפני מספר שבועות במסגרת תערוכתה של רות אורנבך.
למידע נוסף, כנסו לאתר: מאירה וייס  - ספרות ואומנות